אני יושבת וחושבת , כותבת ומוחקת, שוב כותבת ושוב מוחקת…על מה יהיה הפוסט הראשון שלי?!
רצים לי במוח אלפי מקומות, מסעדות, מתכונים, חוויות ואני צריכה לבחור אחת שתפתח את הבלוג שלי…ושכל התמונות רצות תמיד יש תמונה אחת או יותר נכון סדרה של תמונות ששייכת למקום שהשאיר בי חותם כ"כ עמוק, המקום או יותר נכון העיר ששינתה את חיי, שפתחה את עייני, שחידדה את החושים, שהטמיעה בפי אנינות ופלצנות שעוד אסבול ממנה הרבה אחרי…העיר הכי מדהימה בעולם NY !!!
איפה בכלל מתחילים??? הגעתי, לעיר הזו לראשונה בגיל 22, מתנת יום הולדת של חברתי הטובה, נחתי בעיר וכעבור יומיים בלבד ידעתי שלכאן אני חוזרת! NY הקסימה ושבתה אותי בשעות ספורות, הרגשתי שאם אני לא אחיה אותה חיי לא יהיו מלאים וכך לאחד שנה וקצת מצאתי אותנו, ליאור אני והכלבה שלנו בעיר שתשנה את חיינו.
אני לא אפרט את כל 4.5 השנים שחיינו בעיר המדהימה הזו אלא אקח אתכם לחוויות מיוחדות שהשאירו בי חותם וקיימות עד עצם היום הזה ויתקיימו בה כנראה לעוד שנים רבות.
פתאום אני מבינה שזה לא יכול לקרות בפוסט אחד ולכן זה יהיה פוסט ראשון מסדרה של מחמאות שארעיף על העיר ניו יורק.
אז במה אתחיל? זה קל! הרי מי שמכיר אותי יותר מכמה שעות יודע כי כל דבר מתחיל ונגמר אצלי באוכל טוב…אז כמובן שאתחיל לספר על העיר מהצד הקולינרי המטורף שקיים בה.
לאורך כל השהות התמכרתי למסעדה אחת , פשוטה ועממית, כזו שכל פעם ששבים אליה הטעם הוא אותו הטעם, השף לא הולך לשום מקום וגם אם הוא הולך זה רק אחרי שהבא בתור יודע בדיוק את כל המתכונים והסודות…אבל לא המקום הוא הסיפור כי אם המנה שהכרתי שם, במסעדה שנקראה Joe's Shanghai Restaurant גיליתי את עולם הdumpling אבל חשוב יותר את הsoup dumpling – כופתאות בצק עדינות עם מילוי נוזלי וממכר שמהרגע הראשון שטעמתי נשבתי בקסמן ובכל רגע נתון בחיי אני ארצה אותן מולי. ויש גם טקס שלם באכילת הדמפלינגים החמודים הללו, הם מאוד עדינים ובשניה נקרעים ולכן שפעם ראשונה הגישו לנו את סיר האידוי, שחבורה של שמנמנות מונחות שם על כרוב מאודה, עם קערת רוטב חום עם חתיכות גינגר דקדקות צפות בו, לא היה לנו שמץ של מושג מה עושים עם זה ובלי להתבלבל המלצר שלנו אחז את תופסן הדמפלינג ביד אחת , ביד השניה לקח כף מאורכת (נו הכף הזו של מרק תירס סיני…) הניח בשיא העדינות דמפלינג אחד על הכף, לקח מקל צ'ופסטיק, חורר בעדינות את השמנמנה , מזג לתוכה מן הרוטב החום והגיש לי בעודו מנסה באנגלית סינית (שזה אומר שפה לא מובנת בעליל) להסביר לי לשתות בעדינות את הנוזל מהשמנמנה ובתום הנוזל (זהירות זה רותח) לנגוס בדמפלינג שהתרוקן מהמרק – אלוהים ישמור לא טעמתי דבר טעים מזה מעולם!
את המסעדה בה בילינו לאורך חיינו בניו יורק לצערי כבר סגרו, עדיין נותרו עוד שתי מסעדות לבעלים (אחת בפלשינג קווינס והשניה בצ'ינה טאון ) בהם הם מגישים בדיוק את אותו התפריט, אך לצד סגירת המסעדה המיתולוגית כבר קמו להן מסעדות רבות בהן מגישים את המנה הנפלאה הזו, לפני 4 שנים ששבתי לעיר כתיירת אכלתי את המנה ושוב הבנתי שאין טעימה ממנה. אפילו זכיתי לקחת את גלי שלי שנה שעברה בלונדון למסעדה בה הגישו soup dumpling ואני גאה להגיד שגנים זה מדע מדוייק! גם בטעמים…
אז פה אין לי שום המלצה לנסות להכין את זה בבית, זה נראה לי קשה ומסובך, מה שאני כן ממליצה לכל מי שקורא ומתחבר לחויה, למצוא את המקום בו יגישו את המנה המיוחדת הזו, להתמסר לחויה וכמובן לספר לי לאחר מכן איך היא היתה.
בתאבון !
מצרפת למי שרגלו תדרוך בקרוב בעיר האהובה קישור לדירוג 16 המסעדות הטובות ביותר בניו יורק שמגישות את הsoup dumplinghttps://ny.eater.com/maps/best-soup-dumplings-xlb-nyc
